מה הפירוש של "ריסוק מים בתשחץ" ו"כתוב בקלשון על המים "

תוכן עניינים:

מה הפירוש של "ריסוק מים בתשחץ" ו"כתוב בקלשון על המים "
מה הפירוש של "ריסוק מים בתשחץ" ו"כתוב בקלשון על המים "

וִידֵאוֹ: מה הפירוש של "ריסוק מים בתשחץ" ו"כתוב בקלשון על המים "

וִידֵאוֹ: מה הפירוש של "ריסוק מים בתשחץ" ו"כתוב בקלשון על המים "
וִידֵאוֹ: G11_English_Chapter_14_Part_2 2024, מרץ
Anonim

ביטויים "לרסק מים בטיט" ו"כתיבה עם קלשון על המים "נשמעים לעתים קרובות למדי. כמו כל שילוב יציב, הם נושאים משמעות מסוימת. מעניין במיוחד את ההיסטוריה של המוצא, שלא תמיד מסבירה באופן חד משמעי את הופעתן של יחידות ביטוי אלה בשפה הרוסית.

מה המשמעות
מה המשמעות

ביטויים פיגורטיביים

עולם הביטויים הרוסי הוא עצום ומגוון, לכל אירוע בחיים ימצאו בו ביטויים שיעזרו לתת אקספרסיביות ותמונות לדיבור. ביטויים "להלום מים בטיט" ו"כתיבה עם קלשון על המים "נתפסים כיום במשמעותם הפיגורטיבית ומשמשים את הדוברים במצבים מסוימים.

הבסיס להיווצרות יחידות-בדיחות ביטויים הוא סתירה מילונית פנימית, שהיא הבסיס לאמצעי האמנותי והציורי של השפה, הנקרא אוקסימורון.

ואכן, מים עם מרגמה (כלי עץ או מתכת, שנמצאים בשימוש נרחב בימים ההם) אינם יכולים להלום - הם עדיין יישארו הם. ניתן להשתמש בביטוי-מילים בגרסה קצרה יותר "לריסוק מים", הוא היווה את הבסיס לפתגם שהופך את ההיסק - "מים יהיו". משמעות הביטוי מובנת כתרגיל חסר תועלת, שרק יבזבז את זמנכם. אם שמעת את הביטוי הזה ממישהו, דע: יש להחליף דיבורים ריקים במעשים קונקרטיים.

קלשון (כלי עבודה של איכרים) גם אינו מספיק, במיוחד על פני המים. ביטוי ביטוי משמש בנאומנו כדי להביע ספק לגבי האירועים לכאורה: האם מה שתוכנן אכן יקרה או לא.

מילונים פרזנולוגיים מייחסים את הצירופים היציבים הללו לדיבור שבדיבור, מעידים על צביעה רגשית - זלזול.

מקורות יחידות ביטוי

לכל ביטוי פיגורטיבי היסטוריית מקור משלו, לעתים קרובות ההסברים לאטימולוגיה אינם חד משמעיים.

הופעתה של היחידה הביטויית "להכות מים במרגמה" קשורה לעיתים לעובדה ספציפית בהיסטוריה: במנזרים, כעונש, נאלצו הנזירים לעשות זאת. בהשוואה לשונית מתברר כי התחלופה "קשורה" למנהג הענישה, ולא קמה ממנה.

הסלאבים ראו בסטופה לא רק פריט הכרחי של כלי בית, אלא גם אמצעי לעזור להיפטר מהמחלה, "למחוץ" את מחלותיהם של אנשים ובעלי חיים בה.

יחידה פרזולוגית זו מתואמת לעיתים קרובות עם מועד לידתה של הדת הנוצרית ברוסיה, כאשר אנשי הדת נאלצו להילחם בחכמים ובכישופים, שעבורם היה מקובל להכות מים בטיט. כמרים נוצרים ראו בפעולות כאלה פעילויות חסרות תועלת, שאינן רוצות להבין את משמעותן האמיתית.

אבל הקוסמים עשו את עבודתם לא בלי מטרה: הם העניקו למים תכונות קסומות. אמונות על מים "חיים" ו"מתים "חיו בקרב האנשים עוד מימי קדם, אנשים השתמשו בכל מיני דרכים להשמיץ אותם. הקוסמים דחפו את המים עד לטיהורם המלא, ואז הכניסו אליהם את כל המידע הדרוש. המים שטוהרו על ידי קוסמים שימשו לבישול והכינו מהם תכשירים רפואיים.

מים מסתירים במהירות עקבות כלשהם, כך שעמים רבים הגדירו את הכתיבה שעליהם זה מכבר כעניין מיותר וחסר תועלת במכוון. הביטוי "כתוב על מים" נמצא בקרב הוגים ומשוררים יוונים ורומאים עתיקים כמו אפלטון, סופוקלס, קאטולוס. הוא התפשט באופן נרחב בדיבור היומיומי של אנשים, והעשיר בדרכו שלו. (למשל, כתיבה על חומר שלא ניתן לאחסן לאורך זמן (חול, שלג, רוח), במובן הפיגורטיבי, פירושה גם עסק חסר משמעות וחסר תועלת).

אקספרסיביות ודימויים ניתנים לשילוב זה על ידי הבחירה בכלי הפעולה: קלשון, אצבע, זרדים וזרדים.בנאום עממי, למשל, היה אפילו ביטוי "נכתב עם אלון על המים".

הרחבה ביותר בשימוש היא היחידה הביטויית "לכתוב עם קלשון על המים". נושא הדיון של בלשנים-היסטוריונים של הביטויים היה "קלשון", המשמעות המילונית של מילה זו גורמת לדעות שונות לגבי האטימולוגיה של התחלוף הביטוי.

הפופולרי ביותר הוא הסבר הביטוי מנקודת המבט של המציאות המטריאליסטית: אם תכתוב על פני המים עם אובייקט כלשהו, לא יהיו עקבות. החומר המטלטל לכתיבה, שנעשה בכלי כל כך לא נוח המשרת מטרות אחרות, מעיד על חוסר האמינות והספקות של מה שצויר.

סיפור עתידות על ידי מים כבר מזמן פופולרי בקרב העמים הסלאבים. אך, כפי שמסבירים מדענים, השימוש בשם העצם "קלשון" בצורה אינסטרומנטלית אינו מעיד על סימני המים הכתובים, אלא על כלי הכתיבה.

יש בסיס מיתולוגי להסבר הביטוי. מהותה נעוצה בעובדה שברגע שהאיכרים, שהגנו על עצמם מפני הטריקים של המים, בזמן הקנוניה משכו צלב עם חרמש או עם סכין על המים. אמונה טפלה זו הולידה את הכתיבה עליו עם קלשון. והמשמעות, המעידה על ספקות ועמימות, התפתחה כתוצאה מחוסר אמון של אנשים בקסמים כאלה. פרשנות כזו נחשבת בדרך כלל לא נכונה, בעיקר משום שהקלשון התגלם באופן סמלי את מכשיר השטן; השימוש בהם נגד רוחות רעות לא תאם לאמונה האלילית.

המיתולוגיה הסלאבית מכנה "קלשונים" בת הים שנולדה ממים, ערפל וטל בוקר שחיו באגמים, מעיינות, בארות. הם נחשבו ליצורים מיתיים שובבים מאוד שלא נרתעו מללעוג מאנשים, כמו גם מנבאים את גורלם. נבואות בת הים נמשכו על פני המים, ואדם נדיר יכול לקרוא את הרשומות. כתוצאה מכך הם החלו לדבר באופן אקספרסיבי על הבלתי ניתן למימוש והבלתי ניתן למימוש: "כתוב עם קלשון על המים."

מוּמלָץ: