היסטוריית הביטוי "השראה איננה למכירה, אך ניתן למכור את כתב היד"

תוכן עניינים:

היסטוריית הביטוי "השראה איננה למכירה, אך ניתן למכור את כתב היד"
היסטוריית הביטוי "השראה איננה למכירה, אך ניתן למכור את כתב היד"

וִידֵאוֹ: היסטוריית הביטוי "השראה איננה למכירה, אך ניתן למכור את כתב היד"

וִידֵאוֹ: היסטוריית הביטוי
וִידֵאוֹ: אותיות כתב יד 2024, אַפּרִיל
Anonim

כמה ציטוטים מפורסמים נעשו בשימוש כה חזק שהם מבוטאים מבלי לחשוב תמיד מאיפה הם הגיעו ומי הסופר שלהם. אחד הביטויים האלה הוא "השראה איננה למכירה, אך ניתן למכור כתב יד".

א.ש פושקין
א.ש פושקין

בדרך כלל משתמשים בתכתיב זה כאשר הם רוצים להדגיש את הניגוד בין שירה רומנטית לעילא לבין "הפרוזה הקשה" של העולם האמיתי. העבודה, ממנה נלקח ביטוי התפס, מוקדשת באמת לנושא זה.

יוצר היחידה הביטוי

מחבר משפט הביטוי הוא א.ש פושקין. אלה שורות משירו "שיחה של מוכר ספרים עם משורר". נושא השיר היה ידוע מאוד לגדול המשורר הרוסי.

א.ש פושקין השתייך למשפחה ללא כותרת, אך עדיין אצילית. הוא ניהל חיים חילוניים אופייניים לאצולה, ולא היה חופשי מכמה מדעות קדומות של החברה הגבוהה. "פושקין הבין את ההתמודדות שלו לא עם אישיותו של אדם, אלא עם מעמדו בעולם … ולכן הוא זיהה את המאסטר הכי חסר חשיבות כאחיו ונעלב כאשר הוא התקבל בחברתו כסופר, ולא כמו אריסטוקרט, "כותב בן זמנו של המשורר. מבקר הספרות ק"א פולבוי.

בשיתוף הנורמות והדעות הקדומות של החברה האצילית, א.ש פושקין במובן מסוים מרד בהם. באותם ימים זה נחשב למביש לאציל להתפרנס מכל סוג של עבודה. לא נעשה יוצא מן הכלל ליצירה כה אצילית כמו יצירת יצירות ספרותיות. פושקין הפך לאציל הרוסי הראשון שלא יצר רק יצירות ספרותיות, אלא השתמש בהן כמקור פרנסה, כך שנושא יחסי המשורר עם מוכרי הספרים היה קרוב אליו.

שיחה של מוכר ספרים עם משורר

א.ש פושקין כתב את השיר הזה בשנת 1824. זו הייתה נקודת מפנה ביצירת המשורר. אם לפני עבודתו נמשך לרומנטיקה, הרי שבשנים שלאחר מכן מאפייני הריאליזם באים לידי ביטוי יותר ויותר בבירור. "שיחת המשורר עם מוכר הספרים" הופכת לפיכך גם לפרידה משאיפות הנעורים: המשורר נכנס לתקופת בגרות, הנוטה להסתכל על העולם במבט מפוכח, נטול אשליות רומנטיות.

השיר בנוי בצורה של דיאלוג בין שתי דמויות - מוכר קנוגו והמשורר. המשורר, שנאומו צובע במספר אלגוריות ודימויים חיים, מייחל לתקופות בהן כתב "מתוך השראה, לא מתשלום". ואז הוא הרגיש אחדות עם הטבע והיה חופשי הן מ"רדיפת בור בסיס "והן מ"הערצה של שוטה". המשורר רוצה להאדיר את החופש, אך מוכר הספרים מחזיר את הגיבור הרומנטי למציאות, ומזכיר לו כי "בעידן זה אין ברזל בלי כסף וחופש." בסוף השיר, המשורר מסכים עם יריבו, שמדגיש את המעבר משירה לפרוזה: “אתה צודק לחלוטין. הנה כתב היד שלי. בוא נסכים."

תמצית העמדה העממית-מפוכחת הזו, שאפילו המשורר נאלץ לקבל, היא הביטוי שהושם בפיו של מוכר הספרים: "השראה איננה למכירה, אך ניתן למכור את כתב היד."

מוּמלָץ: