הביטוי הביטוי "קריאה על השטיח" מרגש כל עובד. ביטוי זה מרמז כי הכפוף צריך לדווח מיד לבוס במשרד, ובכלל לא לשמוע נאומי תודה.
הביטוי "זימון לשטיח" משמש לרוב במובן אירוני, אך משמעותו חמורה מאוד: זימון כפוף למשרד לנזיפה. במבט ראשון, נראה כי מקורו אינו מוטל בספק.
אטימולוגיה עממית
אם ה"שטיח "קיים בתחלופה פרזנולוגית, המשמעות היא שבאיזשהו מקום ופעם הוא היה צריך להתקיים באמת.
לרוב, משמעות הביטוי קשורה לאותם שטיחים אמיתיים מאוד שאיתם מונחות הרצפות במשרדי המנהל. בארגון זה או אחר, בין אם זה מפעל או בית ספר, אולי לא יהיו שטיחים בשום חדר, אבל יהיה שטיח במשרד המנהל. לכן, בתחילה, "לזמן לשטיח" הוא פשוט "לזמן ללשכת הרמטכ"ל".
במבט ראשון, השערה זו נראית הגיונית. אבל זה לא מסביר את הקונוטציה השלילית שקיבל ביטוי זה. הרי הבוס לא תמיד מכניס את הכפוף למשרד על מנת להעיר!
הסבר פופולרי נוסף הוא הקשר למזרן היאבקות. גרסה זו תואמת את מושג הקונפליקט הכלול בביטוי זה, אך שיחה לא נעימה בין בוס לכפופה פחות מכל דומה למאבק בין לוחמים; כאן נכון יותר לדבר על מצבם של תוקף וקורבן.
לכן, לחפש רמז במציאות המודרנית הוא חסר תועלת, יהיה זה חכם יותר לפנות להיסטוריה.
היסטוריה של יחידות ביטוי
לקבלת התשובה לשאלה אודות מקורה של יחידה ביטוי זו, תצטרך לנסוע לפולין של ימי הביניים.
למלך הפולני באותה תקופה כמעט ולא היה כוח. את הכוח האמיתי החזיקו מאגנים פולנים - אצילים, אדונים פיאודלים גדולים, כמו גם אצילים, המייצגים את "צמרת" האצולה הפולנית.
תמונה כזו בכללותה הייתה אופיינית לאירופה בעידן הפיצול הפיאודלי, כאשר המלך, מנקודת מבטם של האדונים הפיאודלים, יכול היה לסמוך רק על העמדה של "הראשון בין שווים", אך המערב היה רחוק מלהיות פּוֹלִין. כאן כוחם של הטייקונים היה בלתי מוגבל באמת. כל אדם יכול היה להיענש בשוטים בסדר גודל האדיר, יוצא דופן אפילו לא אצילים שלא תפסו תפקיד כה גבוה.
אך אם איש לא עמד בטקס עם תושב עירוני פשוט או איכר, הרי שהמצב עם האצילים היה מורכב יותר. בימי הביניים אדם נתפס כנציג של מעמד מסוים. על ידי השפלתו של האציל, המגביר היה משפיל בכך את האצולה אליה הוא עצמו השתייך, הדבר יפגע בכבודו. לכן, היה על האנוש, אפילו מעמיד את האדונים בעונש משפיל, לכבד אותו. האציל נלקח מלקות, לאחר שהניח לו שטיח, ואחרי העונש הטייקון נאלץ לשתות איתו באותה מידה.
כך, בתחילה, הביטוי "זימן לשטיח" מרמז על ענישת ריסים, אם כי במצב מיוחס.
נותר רק להצטער שהבוסים המודרניים, "הקוראים על השטיח" כפופים, לא תמיד זוכרים את הכבוד. עם זאת, הם, למרבה המזל, גם לא נוהגים בענישה עם ריסים.
