סנוניות הן ה"ברומטר "של העם: אם הם יעופו נמוך, יהיה גשם. הסימן נכון ב 100%. ההסבר לעובדה זו הוא פשוט למדי: סנוניות עוקבות אחר מזונם - חרקים מעופפים קטנים.
למעשה, סנוניות לא תמיד עפות נמוך, אלא רק לפני הגשם, במזג אוויר מעונן. סימן העממי הידוע - "סנוניות עפות על האדמה - לכיוון הגשם" - תמיד מאושר בפועל. ובמזג אוויר שטוף שמש טוב, סנוניות מרצדות בשמים. הם כמעט חיים באוויר, ולעתים נדירות נוחתים על הקרקע. הם מעדיפים לשבת על חוטים, משם קל יותר להמריא. הם אפילו שותים סנוניות בזמן המעוף, לוגמים מים ועפים מעל המאגר. העובדה היא שסנוניות הן ציפורים טורפות חרקים והן ניזונות אך ורק מחרקים מעופפים. במזג אוויר בהיר, זרמי אוויר חמים העולים מהאדמה מרימים כל מיני גמדיים, זבובים, יתושים, גדפלים וחרקים מכונפים אחרים. שם הם נתפסים על ידי סנוניות, מאכילים את עצמם ומאכילים את גוזליהם. לפני הגשם עולה הלחות של האוויר, טיפות לחות מיקרוסקופיות מתעבות על כנפי החרקים, שבגללן הכנפיים הופכות כבדות ונהיה קשה לחרקים לעלות גבוה מהקרקע. עליהם לטוס נמוך מאוד מעל פני האדמה או המים, ואחריהם (למאכלם) יורדות גם סנוניות. אנשים לא רואים חרקים קטנים כמו אמצעיים ויתושים, אך הסנוניות נראות היטב; כך נוצר סימן הפופולרי: הסנוניות זקוקות להרבה חרקים כדי להאכיל את עצמן, לפצות על אובדן האנרגיה שלהם ואפילו להאכיל את הגוזלים. סנוניות יורדות לקן מאות פעמים ביום, ולא מביאות מקור אחד, אלא כמה חרקים. ניתן להבין מדוע סנוניות נאלצות לעקוב אחר חרקים: אמצעיים גבוהים באוויר - ונבלעים גבוהים, אמצעיים נמוכים - ובולעים מעל האדמה. קני סנוניות ממוקמים במקומות מהם ציפורים יכולות לעוף בקלות לאוויר: במצוקים, במורדות תלולים של נקיקים או מתחת לגגות הבתים. האכלה בגג מעופף, סנוניות, כמובן, אינן יכולות לחורף איתנו ובתחילת הסתיו. הם טסים דרומה לאפריקה ודרום אסיה.
